החלטה בתיק הע"ז 53956-07-10

1.         בפניי בקשה מקדמית של הנאשם לבטל את כתב האישום מכוח הוראות סעיפים 149 ו-150 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 (להלן - החסד"פ) מחמת התיישנות ו"הגנה מן הצדק".

2.         המאשימה מתנגדת לבקשה.

3.         הצדדים הגישו טיעוניהם בכתב לעניין זה.

4.         הטעמים לבקשה בתמצית -

            לעניין הגנה מן הצדק -

א.         כנגד הנאשם היו תלויים ועומדים 7 כתבי אישום בגין עבירות של העסקה ללא היתר במהלך השנים 2003 ו- 2004. על אף שלנאשם עמדו טענות לגופו של עניין החליט הוא להודות ולהגיע להסדר כולל בכל תיקיו במטרה להביא את העניין לכלל סיום.

ב.         על פי החלטת הנשיא שפיצר מיום 1.12.09 אוחדו כל תיקי הנאשם וביום 24.5.10 הודה הנאשם בכל המיוחס לו בכתבי האישום וטען לעונש - בסופו של יום נגזר דינו של הנאשם והושת עליו קנס בסך 150,000 ש"ח ב-50 תשלומים שווים.

ג.          הנאשם משלם את הקנס כסדרו.

ד.         המאשימה מצידה המתינה מספר ימים לאחר מתן גזר הדין והגישה כתב אישום חדש ואשר עילתו עבירה של העסקה ללא היתר בשנת 2003.

ה.         התחושה לנוכח לוח הזמנים המפורט לעיל היא כמעין מלכודת שטמנו כאן לנאשם, אשר לנוכח הודאתו נותר ללא טיעוני הגנה.

ו.          יש חוסר הגינות בולט בהתנהלות המאשימה למול הנאשם.

ז.          לא היתה כל מניעה לעדכן את הנאשם כי כתב אישום נוסף עומד להיות מוגש קל וחומר כאשר העבירה היא משנת 2003, שהרי ברור לחלוטין כי הנאשם לא היה מסכים לאיחוד תיקיו כאשר צפוי הוא להגשת כתב אישום נוסף בעניינו. גם אם תיק זה היה מצטרף, גזר הדין היה נותר זהה.

ח.         המאשימה הסכימה לביטול גורף של כתבי אישום שהוגשו כנגד כל בתי המלון בעיר אילת בגין עבירות בשנים 2004-2003. ביטול זה קיבל הד בכלי התקשורת וכפי שפורסם הביטול נבע ממדיניות לא מוסברת של המאשימה להבאת תיירים ועידוד להעסקת עובדים. כתב האישום, בסעיף 3, מפרט כי העובד שנתפש עבד במלון נפטון ואם כך, הרציונל של הביטול שחל לגבי מלון נפטון חייב לחול גם כלפי הנאשם.

לעניין התיישנות - כתב האישום הוגש בחלוף למעלה מ-7 שנים ממועד ביצוע העבירה ולכן דינו התיישנות.

5.         טענות המאשימה בתמצית -

לעניין טענת ההגנה מן הצדק -

א.         המאשימה כופרת בטענות לפיהן יש חוסר הגינות וזדון בהתנהלותה למול הנאשם.  כתב האישום בעניינו של הנאשם הוגש לאור בקשתו להישפט וההחלטה על הגשת כתב האישום הייתה עניינית ובוודאי לא נעשתה בזדון או בחוסר תום לב.

הקנס המנהלי הוטל על הנאשם בשנת 2005 והבקשה להישפט מטעם הנאשם הוגשה בחלוף כשנה. על כן, לא מדובר ב"הסתרת כתב אישום" או הליך שהיה על המאשימה "חובת גילוי", מאחר שלא רק שהיה ידוע לנאשם כי מתרקם כנגדו הליך פלילי אלא במו ידיו יזם את הגשת כתב האישום במקרה ספציפי זה. לפיכך, אילו רצה, יכול היה הנאשם לפנות למאשימה ולבקש להביא גם את התיק הנדון במסגרת איחוד התיקים.

ב.         זאת ועוד, לא ברור כלל ועיקר על מה נסמכת טענת הנאשם, לפיה לו היה מצטרף התיק שבנדון למכלול התיקים אשר אוחדו בחודש מאי 2010, אזי העונש היה נותר זהה או דומה. שכן, לא היה מדובר בהסדר טיעון לעונש כי אם באיחוד תיקים דיוני בלבד, והצדדים טענו לעונש באופן "פתוח". לא נקבעה כל מסגרת לעונש ואיחוד התיקים נועד לשם יעילות הדיון בלבד.